תיאטרון “עתיד בהיר” הוא בית יוצר להצגות ילדים שבהן מוטמעים ערכים, רעיונות והרבה דברים טובים לחיים שהם “האני מאמין” שלנו כאן בנושאים כמו הגשמה עצמית, חברות, עזרה הדדית, קבלת האחר ועוד.
אמצע יולי בתיאטרון “עתיד בהיר”, האקשן בשיאו, המרחב כמרקחה. עשרות הצגות יוצאות, חוזרות, מתפרקות, כביסות… לפתע, כך באמצע היום, צלצול טלפון נשמע… כולי נדרכת. קרה משהו? שחקן נתקע? לא מצא כתובת? פקק היסטרי בגלל תאונה בדרך? (כן, לפעמים זה קורה סתם כך גם באמצע היום). עונה מהר. אם כבר קרה משהו, עדיף לדעת מהר! כבר חושבת לעצמי, לשבריר שנייה, האם יש לי דרך לפתור את הבעיה שתיכף אשמע עליה…
אבל… הפתעה. על הקו קולה החינני של לקוחה – מפיקה מרכזית בתחום איכות הסביבה. מתברר לי שהיא קיבלה פרויקט חשוב מתאגיד מים שהיא עובדת איתו – לטפל בבעיה כאובה שעד אז, אודה על האמת, לא הייתי מודעת לה כלל: המגבונים שזורקים לאסלה (תשאלו מי זורק מגבונים לאסלה? מתברר שיש כאלה, ויותר מדי).
היא מספרת לי נתון מדהים: שכשליש מהתקציב השנתי של תאגידי המים, כלומר לא פחות מארבעה מיליארד שקלים(!) בכל שנה(!!) נדרשים כדי לטפל בבעיה הזאת של המגבונים ש”נשטפים עם המים באסלה”. כן, חישבו מה אפשר היה לעשות עם עוד ארבעה מיליארד שקלים בכל שנה, אם רק לא היו זורקים מגבונים באסלה.
כואב הלב, אמרתי, ממש נורא. אבל איך אני יכולה לעזור (חוץ מזה שאני באמת אף פעם לא חשבתי לזרוק מגבונים לאסלה וכך נוהגים גם בני משפחתי)? את יודעת, אמרתי לה, עכשיו שיא הקיץ, מאות הצגות רצות, אני עמוסה ברמות בלתי אנושיות… “הבנתי”, אמרה, “ולמרות זאת אני צריכה שתכתבי הצגה על בעיית המגבונים, והתיאטרון יציג אותה באירועי התאגיד שאני מארגנת ומפיקה”. אוקי, אמרתי ונשמתי סוף סוף (לפחות שום שחקן לא נתקע וגם זה משהו…). הצגה על מגבונים… רעיון די מפתיע. תני לי לישון על זה. “בסדר”, ענתה לי, “אבל תחזרי אליי עם התשובה כמה שיותר מהר”.
למה בכלל הצגה?
איך כותבים הצגת ילדים על מגבונים? איך בכלל מתחילים לכתוב הצגה בנושא כל כך מוזר ומפתיע? ולמה בכלל הצגה? ובכן, מתברר שהדבר הזה כבר ידוע לרבים. להצגת ילדים יש יכולת מוכחת לשנות דעה ולשכנע ילדים לעשות פעולות שעליהן לא חשבו קודם או לא רצו לעשותן, מתוקף הזדהותם עם הדמויות ועם המתרחש מולם. כל זה קורה משום שהצגה משתפת מספר חושים אנושיים בו בזמן – שילוב שמייצר הנעה לפעולה. כדי לחוות הצגת ילדים אנחנו משתמשים בראייה, בשמיעה, במישוש, ואם מצליחים לשלב גם טעם וריח – הרי שמדובר בהצגה מנצחת מבחינת היכולת שלה להשפיע.
ועדיין, כל הידע הזה עמד מולי כפיל לבן… מה עושים? מי הגיבור? מה הקונפליקט? הצגה על מגבונים… מה זה השטויות האלה??
אך למרות כל זה, דווקא בקשות מוזרות ולכאורה בלתי הגיונות מהסוג הזה הן אלה שהכי מאתגרות אותי. בעצם, בשביל זה אנחנו כאן – בית יוצר להצגות ילדים, שבהן מוטמעים ערכים, רעיונות והרבה דברים טובים לחיים, שהם “האני מאמין” שלנו כאן, בנושאים כמו הגשמה עצמית, חברות, עזרה הדדית, קבלת האחר ועוד.
חגיגה בסלט
כך, למשל, קרה כאשר ילדתי הפרטית, שהייתה בתחילת לימודיה בבית הספר, פשוט שנאה ירקות. לא עזר כלום. לא דיבורים על בריאות, לא ניסיונות להתנסויות במאכלים חדשים… פשוט לא.
בצר לי החלטתי לפנות למדיה היחידה שאני מכירה, וכך נולדה ההצגה “חגיגה בסלט”, שמספרת על הבצל החביב, שמנסה להתקרב לקערת סלט מבטיחה, אך בקערה המלפפון לא רוצה אותו בגלל הריח, הפלפל המתוק לא מוכן להתערבב עם טעמו המר, ואפילו הגזר, הירק הכי שמח בסביבה, ממש רוצה לחבק את הבצל, אבל באופן מפתיע ביותר מתחיל לפתע לבכות… מה קורה כאן? הבצל לא מבין. הרי ברור לכולם שהוא ירק טוב ובריא, אבל קצת שונה… ואיך זה שלא רוצים אותו בגלל הטעם והריח שלו? כמובן, הכול משתנה כאשר בסלט מופיעה התולעת הרעבה, שמאיימת לחסל את הסלט כולו, ומכיוון שבצל הוא הירק היחיד שהיא פוחדת ממנו, מגיעה שעתו הגדולה של הבצל להוכיח: הוא מציל את הסלט וזוכה לרקוד את הריקוד המלכותי עם העגבנייה, מלכת הסלט.
בדרך הילדים לומדים על תכונותיו הייחודיות של כל ירק ומבינים שצריך להתייחס יפה גם אל מי שקצת שונה ואחר מאיתנו. בעקבות ההצגה הילדה הפרטית החלה לאכול ירקות, וכך גם רבים מהילדים שראו את ההצגה, שהתקבלה ל”סל תרבות” של עיריית תל-אביב, תורגמה לשפה הערבית בתמיכת מפעל הפיס ועלתה בתיאטרון של סחנין, וגם קופות החולים אימצו אותה אל לבם…
גיבורי-על מעולם בריאות השן
ה”רומן” של התיאטרון עם קופות החולים הצמיח עוד משימות מפתיעות. לאחר שכולם כבר חוו את “חגיגה בסלט”, הגיעה מהשטח במרפאות בקשה מפתיעה: הצגה בנושא בריאות השן. הקשבתי, חשבתי, קצת הלכתי לאיבוד עם זה וביקשתי עזרה. ב”כללית סמייל” שמחו לעזור לי. למדתי את הנושא ואת הכללים הנדרשים בתחום, ותאמינו לי, יותר משעמם מזה פשוט לא יכול להיות. מה עושים עם החומר? איך מעניינים אותו לילדים?
לקח לי די הרבה זמן עד שהתחברתי, עד שבמוחי הקודח נולדו גיבורות-על חביבות: ששת המברשת ושמחה משחת השיניים, שיצאו למשימה חשובה: להציל את שיניו של הילד דני, בסיועו של שובב הכלבלב, הכלב המצחצח. ולפתע, זה כבר היה ממש לא משעמם והילדים ספגו את הכללים בקלילות ואף התחרו ביניהם מי שומר עליהם טוב יותר. בינגו.
שינויים בעולם האגדות
בתיאטרון שלנו יש לנו הרבה הצגות מעולם האגדות, אבל הן תמיד קצת “שלנו”, יש טוויסט בעלילה. וכך אצלנו, יש הצגה “שלגייה ותפוח האושר”, שבה אין שום תפוח מורעל אלא תפוח אדום ומתוק, שמסייע לנו להגיע אליו ולהבין מהי הדרך אל האושר; אלאדין שלנו ב”אלאדין ומנורת החלומות” מבין שעליו להגשים את חלומו להיות זמר על אף מה שהסביבה אומרת; בהצגה “כיפה אדומה וכובע סגול” כיפה אדומה מנסה להיות משהו אחר, מחליפה צבעי כובעים, ובסוף מגיעה למסקנה שעדיף להיות נאמן לעצמך, וכך זה ממשיך.
מגבונים ונהנים
ואם אתם שואלים מה קרה בסוף הסיפור עם המגבונים – האם נולדה הצגה? אז כן! לקח לי בערך לילה וחצי לישון על זה עד שיצרתי את ההצגה “מרק מגבונים”, שבה מכשפית המגבונים הרעבה
מחליטה לבשל לארוחת הערב את מרק המגבונים המיוחד שלה. לכבוד המרק היא אוספת מגבונים משלל מקומות: מהטוסטוס של שלומיק התינוק, מהפה של לילך הפעוטה שאכלה גרבר, מהידיים של יואב השרברב ועוד (הבנתם את הרעיון…). היא מבשלת את המרק בקדירה המכשפית שלה, ואת הבישול מלווה בשירי מכשפות. הנה, עוד רגע, והמרק מוכן! היא טועמת אותו ומגלה ש… הוא ממש…. אבל ממש… לא טעים!! (גם הילדים מתבקשים לטעום…) מה עושים איתו? האם זורקים אותו מיד לתוך האסלה או… שיש דרך אחרת??
וכאן נכנסים לפעולה מר ברז החכם, ויפתח הפח. מר ברז מלמד אותה ואת הילדים למה אסור לזרוק מגבונים לאסלה, ויפתח הפח פותח את פיו, בולע בתיאבון את המגבונים ואפילו אומר – יאממי!
ההצגה הזאת, שמבטאת את המסר הרצוי בדרך ממש חביבה, קלילה וזכירה, ממשיכה לרוץ באירועים ובגנים. לדעתי זה גם משום שהצלחתי לשלב בה את כל ה”חושים”: הילדים רואים את ההצגה (ראייה), שומעים את השירים (שמיעה), נוגעים בבובות (מישוש), “מריחים” לכאורה את המגבונים (ריח) ואפילו “טועמים” בצורה תיאטרלית את המרק המוזר הזה (טעם)…
לסיפורים נוספים על הצגות ילדים אחרות שלנו, ובעניין ההצגות עצמן – אתם מוזמנים אלינו, תיאטרון “עתיד בהיר”. אנחנו עונים תמיד, ושמחים להגיע לילדים בכל קצות הארץ, כי אנחנו פשוט תיאטרון ילדים שמח!
