בפתחה של הדרך במדבר, רגע לפני תחילת המסע הגדול של עם ישראל, מצווה הקב”ה לערוך מפקד. המפקד אינו רק רישום טכני – הוא מתחיל בציון שמות נשיאי השבטים, וכתוב בו:
“אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם” (במדבר א’, ט”ז)
שימו לב – נכתב “קרואי” ונקרא “קריאי”.
הפרשנים מצביעים על ההבדל:
- “קרואי” – אלה שנקראים על ידי הציבור
- “קריאי” – אלה שקוראים ומנהיגים את הציבור
וכך, בשילוב שבין הכתיב לקרי, טמונה תובנה עמוקה על טבעה של מנהיגות יהודית אמיתית:
המנהיג נקרא ע”י הציבור לפני שהוא קורא ומוביל את הציבור.
הוא אינו מופיע כרעם ביום בהיר, אלא נבחר מתוך העם, על ידי העם, ובשל כך – יש לו את הזכות וגם את החובה לקרוא קדימה, להוביל, ליזום ולשאת באחריות.
אמון הציבור – היסוד למנהיגות ראויה
מי שמבקש לשמש בתפקיד הנהגה – בכל תחום – חייב לזכור:
אמון הציבור אינו ניתן, הוא נרכש.
הדרך להנהגה עוברת דרך עמל, מסירות, שירות ודוגמה אישית. רק לאחר שהעם מכיר במנהיג – הוא זכאי להנהיג.
ורק אז, כשהמנהיג באמת “נקרא” – הוא גם יכול “לקרוא”:
לקרוא לעם לאתגר, לחזון, לעשייה משותפת.
להוביל את צאן מרעיתו גם בדרכים לא סלולות וגם בזמנים מורכבים.
ואנחנו?
כשאנו – כחברה – נדרוש ממנהיגינו להיות “קרואי העם” לפני שהם “קריאי העם”,
כשנדרוש שירות ציבורי אמיתי לפני שלטון,
נזכה גם למנהיגות שפועלת באמת למען העם – ולא רק בשמו.
חג שבועות שמח
בברכת הנהגה ראויה ונאמנה לעם ולערכיו.
🌾 חג השבועות – זמן להתחדשות רוחנית וחיבור למסורת
חג השבועות, אחד משלושת הרגלים, מציין את רגע השיא במסע הרוחני של עם ישראל – מעמד הר סיני ומתן התורה. החג מהווה הזדמנות מיוחדת להתבוננות, ללמידה, ולחיבור בין הדורות – דרך לימוד תורה, טקסי קבלת שבת חגיגיים, והמאכלים החלביים האהובים.
זהו חג של משמעות, אחדות ואור – ללא מצוות מעשיות רבות, אך עם עוצמה רוחנית רבה.
בתי הכנסת מתמלאים בלימוד לילי, משפחות מתכנסות סביב שולחנות עמוסים בכל טוב, ומעל הכול – נוכחת התחושה של מסורת חיה ונושמת.
